המייסד
האדם, הידיים והשעות שמאחורי הסטודיו.
נורה אטלייה הוא הסטודיו של דותן טהרלב.
אני לא יכול לעבוד על דבר אחד. אני עובד על מה שמדבר אליי באותו יום.
— דותן
הכירו
דותן טהרלב הוא אמן עצמאי, אוטודידקט, ואדם עם סקרנות שלא נגמרת. הוא גדל בקיבוץ בצפון, מוקף בשדות פתוחים ובשמיים רחבים — מקום שבו ילדים בנו דברים מכלום ומצאו פלא בערימה של חלקים נשכחים. שני דברים נשארו איתו מאז: ידיים שלא נחות, ועיניים שלא מפסיקות להסתכל.
השורשים
שני קווי שושלת זורמים בשקט דרך כל מה שדותן יוצר. מצד אחד — צאצא של הגאון מווילנה, דורות של מוחות שאינם נחים, אנשים שלא הצליחו לכבות את האור וללכת לישון כי תמיד היה עוד דבר אחד להבין. מצד שני — דורות של חשמלאים, אנשים שהבינו את הזרם החבוי שרץ בתוך הקירות, שידעו היכן לחתוך והיכן לחבר. אי-שם בין מוח של למדן לידיים של חשמלאי, נולד אמן שיוצר אור — בכל מובן של המילה.
העבודה
כל יצירה מתחילה באותה דרך: מפגש בלתי-צפוי עם משהו שמישהו אחר היה זורק. מגהץ חלוד. שבר של מכונה ישנה. חתיכת מתכת עם היסטוריה שאף אחד כבר לא זוכר. ברגע שדותן רואה אותה, הוא כבר רואה מה היא יכולה להיות. העבודה שלו מחברת בין חומרים מושבים לבין נורות לֶהט חמות, בין עץ גולמי למתכת בלויה, והופכת אובייקטים נשכחים למנורות שזוהרות בנוכחות שקטה. כל פריט הוא שיחה בין מה שהדבר היה לבין מה שעוד נשאר לו לתת.
הפילוסופיה
דותן מעדיף את הצל. לא כי הוא בורח מהאור, אלא כי הצל הוא המקום שבו הצבעים מספרים את האמת — המקום שבו רואים את העומק, את המרקם, את כל הדברים שנשטפים תחת שמש חזקה. העבודה שלו צומחת מאמונה פשוטה: שלכל אובייקט מגיעים חיים שניים, שאור חם יכול לשנות את התחושה של חדר שלם, ושהדברים הכי כנים נעשים כשמפסיקים לחשוב יותר מדי ונותנים לידיים להוביל.
הפרקטיקה האמנותית
דותן לא עובד במדיום אחד — הוא עובד עם מה שמדבר אליו ברגע. עבודות החתימה שלו הן מנורות בעבודת יד, בנויות מאובייקטים מצויים שכל אחד מהם חוּוט מחדש בקפידה והפך לפסל קטן שמאיר חדר. אבל האינסטינקט שלו לא נעצר בסדנה: הוא מצייר רהיטים לחיות מחמד, מעצב אובייקטים פיסוליים לבית, ומסדר ארוחת בוקר ביום שלישי כמו טבע דומם. אצל דותן, להפוך דברים ליפים זה לא מקצוע — זו פשוט הדרך שבה הוא נע בעולם.
